נאום פתיחה - ח”כ עדי קול

01 מרץ 2013 13:13 | דוברות

ח"כ עדי קול בנאום פתיחה

כבוד היו"ר, מזכירות נכבדה, עובדי הבית המסורים, וחברי -  חברי הכנסת.

אני מבקשת לנאום את נאום הבכורה שלי מעמדת "שאלת השאלות", מאחר שיש בדברי - כפי שתראו מיד, יותר ספקנות מאשר וודאות! * גם סעיף 41ב לתקנון הכנסת מאפשר לי לעשות זאת. סר פרנסיס בייקון נהג לומר כי "אם אדם מתחיל עם ודאויות, הוא מסיים עם ספקות; אך אם תנוח דעתו להתחיל עם ספקות, הוא יסיים עם ודאויות". אם אכן כך יהיה, אני מבטיחה לשאת את נאום הפרידה שלי, מעל דוכן הנאומים! בינתיים, ברשותכם, אשאר פה!

חשוב לי לומר גם, כי הבחירה במקום הזה, אינה רק בחירה סמלית. 

 

אני עומדת כאן היום, משום שאת דברי הראשונים בבית הזה, אני רוצה להפנות אליכם, ולא לדבר מעליכם! 

חברי הכנסת הוותיקים, אשר ברכו את קודמיי, חזרו ואמרו, כי שותפות מטרות, וכנות כוונות, הן מיסודות העבודה הפרלמנטארית. 

אתם אם כן, אינכם קהל עבורי - אלא שותפי לדרך!

 ורק יחד, נצליח להשיג את מבוקשנו. 

לכן אני בוחרת לעמוד לצידכם ולא מולכם, ולכן גם אשתדל להציג בפניכם עקרונות ולא תוכניות (או אם להתלות באילנות גבוהים – "ערכים ולא ג'ובים"). 

מדברי, תוכלו ללמוד גם עלי ועל תפיסת עולמי, אך זאת רק כהקדמה להכרות מעמיקה, לשיח, ולעשייה משותפת - ולא על מנת שדברי ירשמו בדברי הימים של (ערוץ) הכנסת.

 

וכעת אחזור לספק. הטלת הספק היא אחד העקרונות המנחים את דרכי, ובזכות היכולת ו –הנוהג - להטיל ספק, "הגעתי עד הלום"! 

הספקנות הפילוסופית שמקורה ביוון העתיקה בעיר בשם "סקפסיס", (משם גם לקוח המונח הלועזי  - סקפטיות), ביקשה לכפור בכל המוסכמות, בטענה שהידע של אדם הוא כה מוגבל, שעליו לחקור כל נושא ולא לקבל דבר כמובן מאליו. 

האסכולה הספקנית, שנודעה מאוחר יותר גם כ"פירוניזם" על שם מייסדה פירון (עוד אילן גבוה), גרסה כי כלל לא ניתן להגיע לוודאות! 

ספקנות כזו, שהיא למעשה ספקנות לצורך ספקנות! הינה פילוסופית בעיקרה. היא אינה מקדמת אלא מעכבת! 

אינה מצמיחה כי אם מנציחה! 

לעומתה - ספקנות המעודדת חקירה, בחינה, וגילוי מחדש, היא בעיני הבסיס להתפתחות האישית והאנושית, ורק באמצעותה נוכל לברוא מציאות חדשה. 

הפילוסוף הצרפתי רנה דקארט מוכר בעיקר בזכות קביעתו "אני חושב משמע אני קיים". אך מעטים מכירים את המשכה הרעיוני. 

"מהו דבר חושב?" שואל דקראט ועונה: "זהו דבר שמטיל ספק. שתופס, שטוען, ששולל, שרוצה, שאינו רוצה, שמדמיין לעיתים -  שחש."

דקארט מטיל עלינו, האנשים החושבים, אחריות גדולה לחקר האמת. הוא מלמד אותנו, כי הקיום שלנו כבני אדם מחייב אותנו לשאול, לבדוק, להלין, לקטרג וגם - להסכים, אבל לעולם לא להפסיק לחפש! 

והאחריות הזו מוטלת ביתר שאת על כתפינו – שליחי הציבור!! 

רבים מאיתנו טועים לחשוב שציבור בוחרינו מצפה מאיתנו להתנהגות ממלכתית, פורמאלית, ייצוגית – כזו ההולמת את התואר הנכסף בו זכינו – "חברי כנסת"! 

אין זה כך בעיני! 

מסר אחד וברור עולה מתוצאות הבחירות האחרונות. מכל קצוות הקשת הפוליטית!  הציבור בישראל רוצה שינוי! 

לא בכדי הוא דרש להחליף כמעט מחצית מחברי הבית!

הוא לא עשה זאת, כדי שאנחנו נכנס בשערי המשכן המפואר הזה, וננהג בדיוק כפי שנהגו קודמנו! 

עיניהם של הצופים בנו אינן בוחנות את קוד הלבוש, את גינוני השפה, את תרבות הנהיגה, או את הרגלי הבילוי שלנו. 

בניגוד לדעתם המלומדת של יועצי התקשורת, לא אכפת להם אם אני לובשת ג'ינס (בדרך כלל קרוע), מדברת מהר ועם ס' שורקת, או רוכבת על אופנוע (לפעמים על מדרכה – אבל לא עוד! אני מבטיחה). 

אכפת להם מה אני אומרת, ויותר מכך מה אני עושה! 

והם מצפים שאהיה אחרת!!!

הם מצפים ממני שאביא לכאן, את אותה רוח שהבאתי איתי לאוניברסיטאות בישראל. 

הרוח המהפכנית – הספקנית! 

זו שאינה מקבלת כמובן מאליו, את הנחות היסוד, שאומרות, שרק מי שנולד למשפחה בעלת כוחות ואמצעים, יזכה לחינוך הולם, ובהמשך יכנס בשערי האולימפוס – האקדמיה הישראלית. 

זו שכלל אינה רואה צורך במיקומה של האקדמיה בראש האולימפוס! 

אותה רוח שגרמה לי להבין, כי הידע הנצבר בין כתלי המוסדות האקדמיים הוא יקר מפז והוא שייך לכולנו! 

וגם עזרה לי למצוא דרך שונה ומקורית לחלוק בידע הזה ובחוויית הלמידה האקדמית, עם מי שאלו היו חסומים בפניהם!

אתם ודאי יכולים להבין שהייתי תלמידה בעייתית. מצטיינת (בכל זאת פולנייה) אבל מאד בעייתית. הספקנות פחות מוערכת במוסדות החינוך הממלכתיים (ועל כך ארחיב בהמשך).

אם אינני טועה, הייתי אחת הסטודנטיות היחידות בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, שכבר בשבוע הראשון נתבקשה לצאת מהכיתה - ולהביא את ההורים! 

אבל עוד לפני שיצאתי מהכיתה הספקתי ללמוד עובדה שאני מציגה מאז ככלי הכי שימושי שקיבלתי באוניברסיטה. 

בשיעור הראשון בדיני חוזים למדתי כי הצהרה לציבור הינה מחייבת! 

ואיך, ודאי תשאלו, הפכה עובדה זו לשימושית עבורי? 

ובכן, היא שימושית מעין כמוה בדרכי החדשה, הפוליטית, ואני מתחייבת, וממליצה לכולנו, לפעול לאורה. 

אבל, זהו אך שימוש מהעת האחרונה. 

הדוגמא הניתנת לתלמידי המשפטים כדי להמחיש כלל זה היא שכאשר מוטבע מחיר כלשהו על גבי מוצר המוצג בפני הציבור – המחיר מחייב גם אם נפלה בו טעות סופר כלשהי. 

אינני יכולה לתאר במילים את תחושת הכוח והעוצמה שאחזה בי כאשר באותו שבוע ראשון ללימודים, נעמדתי בגאון מול הקופאית בסופר ואמרתי לה שעל קופסת הגלידה שקניתי, היה רשום 19.90 ולא 29.90 כפי שהיא ביקשה שאשלם.

ועוד יותר כשהוספתי בארשת פנים רצינית - שאני לומדת משפטים ומדובר בהצעה לציבור המחייבת את המציע. 

לקופאית כמובן לא היה אכפת! 

השעה היתה שעת סוף המשמרת, והיא עמדה שעות על הרגליים, כי שלי, ח"כ הכנסת יחימוביץ, עוד היתה עיתונאית מצליחה. 

אבל עבורי היה זה רגע מכונן! 

הבנתי באמת. לא כסיסמא, לא כציטוט (גם הוא דרך אגב, מיוחס לסר פרנסיס בייקון) שידע הוא כוח! 

וגמרתי אומר להבטיח שהידע הזה, שעד אז נשמר כסוד כמוס בין סטודנטים למשפטים, יהיה נגיש לכולם!

הבטחתי בראשית דברי להציג עקרונות ולא לדבר על עצמי, ובכל זאת אספר כי מאותו הרגע הקדשתי את חיי למשימה זו! 

כסטודנטית לתואר ראשון הקמתי באוניברסיטה העברית את מרכז "ברירה" שביקש להציג בפני סטודנטים למשפטים "ברירה" אחרת. 

עוד לפני שנפוצו הקליניקות המשפטיות, קראתי לסטודנטים למשפטים לבחור לעשות שימוש בידע המשפטי שלהם לטובת אוכלוסיות מוחלשות, ולא רק לטובתם הם עצמם! 

כתבתי תוכנית לימודים אותה כיניתי "דיני רחוב", שעסקה בהוראת משפטים ככלי חינוכי ושקומי לנוער רחוב, והפכה לתוכנית לאומית מוכרת, אליה מופנים נערים בתקופת המבחן שלהם, כחלק ולעיתים אף במקום, העונש שלהם. תוכנית הפועלת למעלה מעשור!

 

ואחרי שהשלמתי את לימודי הדוקטורט במשפטים באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, חזרתי לישראל, רק כדי להשאיר את הקרירה האקדמית שלי בצד, על מנת להפוך את האוניברסיטה על פיה! 

ה"אוניברסיטה בעם" שהקמתי מציעה הסתכלות אחרת. כזו המטילה ספק במוסכמות עליהן בנויה האקדמיה, ובזאת גם על מטרותיה ודרכי פעולתה. 

ה"אוניברסיטה בעם" כשמה כן היא, תוכנית הדורשת מהאוניברסיטה לחיות בתוך עמה, ומטילה עליה אחריות חברתית להפצת הידע הנצבר בה. 

המרצים בה אינם פרופסורים מלומדים, כי אם סטודנטים מצטיינים לתואר הראשון, והסטודנטים אינם צעירים זבי חוטם שזה עתה סיימו את שירותם הצבאי, והם ממהרים להמשיך במרוץ חיים קבוע מראש. 

אלא הם מבוגרים קשיי יום, בשנות ה-30,40,50 ואפילו 60 לחייהם, שגורלם לא שפר עליהם. והם מצאו את עצמם נסחפים בזרם השינויים, אך לעולם לא משפיעים עליהם. 

והם לומדים שלא על מנת לקבל ציון או תואר, הם לומדים כדי לדעת. הם לומדים כיוון שתמיד רצו לעשות זאת אך לא יכלו. לא יכלו להרשות לעצמם, לא יכלו להתקבל, לא יכלו לעזוב את 3 העבודות וארבעת הילדים ולבחור לעשות משהו למען עצמם. 

הם לומדים, כמו שאף סטודנט מן המניין באוניברסיטה לא לומד – כדי להוכיח שהם יכולים - כדי להראות לילדים שלהם שאפשר - כדי לעשות שינוי!

ואם הם יכולים, אז גם אנחנו. כאן. בכנסת. יכולים לעשות שינוי!! 

זה תלוי רק בנו. "החדשים וה"וותיקים", וגם בצוות המקצועי, והניהולי ובאורחים הקבועים והמזדמנים. 

 

בשבוע שעבר ביקשתי לשאול שאלה את שר הרווחה, שהגיע למליאה להשיב על שאילתות דחופות. ניגשתי למזכירות וביקשתי להירשם, אך שני חברים נרשמו לפני, ולכן לא קיבלתי אישור. (ובהזדמנות זו תודה למזכירת הכנסת על ההסבר המפורט). 

חזרתי למקומי מתוסכלת. 

מתוסכלת על כך שאינני בקיאה בכללים (וכמו שאתם מבינים מיד ישבתי לשנן את התקנון), אבל לא רק. 

מתוסכלת על כך שבחרתי להשלים עם המצב! 

הרי בכל מקום אחר שהיתי בו, לא הייתי מקבלת כזו תשובה, שעניינה פרוצדורה ולא מהות! 

לא הייתי מוותרת על האפשרות לשאול את שר הרווחה מדוע משרדו, לא ידע על אותו ילד בן 12, חולה סרטן, המשוטט לבדו ברחובות צ'אנג מאי שבתאילנד, ואם ידע מדוע לא השתמש בסמכותו על פי חוק הנוער, ומילא את חובתו לבחון את טובת הילד. 

ובכן, למה שתקתי? 

ראשית ,כי אני מאמינה שצריך להכיר את כללי המשחק על בוריים לפני שמבקשים לשנותם. לכן גם הרחקתי עד לניו יורק והשלמתי תואר שלישי, לפני שפניתי לקדם תוכנית שמאדירה ידע על חשבון תארים. 

אבל אם להיות כנה, והנה לכם עוד עקרון מומלץ לכולנו. נכנעתי למה ש"מקובל". 

במקום למלא את שליחותי ולהטיל ספק בנוהג הקיים, הלכתי שבי אחריו! 

במקום לאתגר את הבית ולשאול, האם חשוב יותר להקפיד על סדר השאלות וגבולות השיח, מאשר לבקר את פעולת הממשלה ולהבטיח את שלומו של ילד, קיבלתי על עצמי את דין המקום. 

ולא לשם כך יצאתי לדרך הזו.  ואני מאמינה שגם אתם לא! 

אני קוראת לכולנו איפוא, ללמוד את הכללים והמנהגים של הבית הזה!

להכיר את מקורם ההיסטורי ואת ההיגיון שהנחה את כתיבתם בספר החוקים.

ואז לעצור ולחשוב! 

לחשוב במובן הקארטזיני – לשאול! לשלול! להרגיש! – ולנסות למצוא דרך אחרת טובה יותר! צודקת יותר! להגשים את המטרות שבשמן הגענו לכאן!

רבים צופים בבוז בתמונות ממליאת הכנסת הריקה, ומאזינים בזלזול, לנאומים מלאי פאתוס הנישאים מעל הדוכן, אל מול קהל של כסאות ריקים. 

חברי לסיעה ואני החלטנו לעשות זאת אחרת. באנו לשנות והנה אנחנו כאן. 

אבל אני שואלת את עצמי, ורוצה לשתף אתכם השאלה. האם די בשינוי זה? 

הרי היום, אחרי זמן קצר בבית הזה, אנחנו יודעים לספר כי מרבית חברינו, אינם יושבים במליאה, כיוון שהם עסוקים בעבודה קשה ונמרצת הנעשית מאחורי הקלעים. 

הם עונים לפניות ציבור, נפגשים עם נציגי ארגונים ופקידי ממשלה, חוקרים, לומדים, ומקיימים כנסים, וגם כותבים את אותן הצעות חוק אשר יציגו בבוא הימים בפני המליאה הזו. 

האם יתכן שהם אינם יושבים כאן, כיוון שעצם "הישיבה" משמעותה אי עשייה - ולא להפך? 

בשבועות האחרונים הוקדשו ישיבות המליאה לנאומי הפתיחה של החברים החדשים. ולכן הנוכחות במליאה היתה עבורנו לא רק חובה אלא זכות גדולה. זו כאמור, הדרך היחידה להכיר את חברינו ושותפינו החדשים. 

אבל כעת, עלינו לשאול את עצמנו האם נכון להמשיך לקיים את המליאה כפי שזו התקיימה בשנים עברו?

או שמא, עלינו למצוא מסגרת דיונית, בה ייקחו חלק כל חברי הבית, ותהיה בה משום עשייה ההולמת יותר את שליחותינו.

סעיף 13 לתקנון הכנסת דורש מחבר הכנסת להתמיד בהשתתפותו בישיבות הכנסת "כמיטב יכולתו". 

האם בכך אנחנו מסתפקים? 

האם לא הגיעה העת שנדרוש מעצמנו יותר מרק "מיטב מאמצים"? האם הינו משלימים עם דרישה כזו מכל איש מקצוע אחר?

אני קוראת אם כן לי, ולכם, ולכנסת הזו, להניח למה ש"מקובל"!

 שיטת המשפט המקובל שעל יסודותיה נבנתה מערכת המשפט הישראלית, פועלת על פי עקרון התקדים המחייב. אבל גם באנגליה, מולדתה, ניתן היה לגבור על מנהג ותיק מכוח הequity -  - ההגינות והצדק. 

אני קוראת לנו להיות הוגנים וצודקים, מוסריים ומסורים, קשובים ומדויקים, יותר מאשר ממלכתיים ודווקנים.

אני קוראת לנו להטיל ספק! בכל מה שניתן! ואני משוכנעת, שאם כך נעשה, אחרים ילכו בעקבותינו. 

אם נעז להטיל ספק בדרך שבה הבית הזה פועל, אולי נמשיך ונעז להטיל ספק במוסכמות חברתיות נוספות - אלו המנחות את חלוקת המשאבים הבלתי שוויונית הנהוגה, זו המגדילה את הפערים החברתיים הקורעים אותנו מבפנים.

או אלו שבעזרתן אנו מצדיקים את היחס הקלוקל שלנו, כפרטים וכחברה, לכל מי ומה שהוא שונה ואחר - ובעיקר חלש - מאיתנו. 

אולי, כן אולי אז, 

נעז לדבר לא רק על מגבלות אלא גם על גבולות.

כיוון שרק הטלת ספק במצב הקיים, ואפילו בפתרונות המונחים על השולחן, תאפשר, לא רק לפתוח את הדיון מחדש, אלא גם למצוא פתרון.     

ואנחנו זקוקים לפתרון. פתרון יצירתי. אחר. 

ומי כמונו יכולים להגיע אליו! 

הרי התקומה שלנו כעם מבוססת על היכולת לראות דברים אחרת, וגם יש שיגידו, לראות את הנולד! 

והשגשוג שלנו כמדינה, מבוסס על אותם עקרונות – יזמות, חדשנות, יצירתיות. אנחנו הרי המצאנו את WAZE!

כל אלו אבדו בעיני, לקודמינו!!! 

ואל לנו להמשיך בדרכם.    

אותה סטגנציה. אותו קיפאון. מאפיין את כל תחומי החיים שלנו!

לא רק את המו"מ המדיני. 

הוא מתחיל מלמעלה, כפי שניכר בתהליך הרכבת הממשלה, ועובר דרך המשרדים השונים. 

רק השבוע פניתי בשאלה למשרד התמ"ת לגבי הנחה במעונות של נעמ"ת לנשים לומדות ועובדות – ונעניתי כי משרד התמ"ת אינו מעוניין לעודד נשים ללמוד, אלא לעבוד – "לימודים", כך נאמר לי, "זה משרד החינוך". 

בהתאם, כאשר פניתי למשרד הרווחה בבקשה להמשיך במתן קצבה לאם חד הורית ל-5 ילדים, למרות שנרשמה ללימודי ערב להשלמת השכלה, נאמר לי כי אם היא יכולה ללמוד, היא אינה זכאית להמשך תמיכה. 

ההתבצרות הזו, והעדר הראייה הרחבה והאינטר-דיסאפלינרית, היא היא תוצאה של אותו קיפאון-קיבעון מחשבתי שפשט בנו.

והמקום בו הקיפאון הזה פוגע בנו יותר מכל הוא במערכת החינוך! 

אנו מגדלים דורות של ילדים שלא ידעו, וכנראה גם לא ירצו, להטיל ספק. ילדים ונוער מבריקים, בעלי מעוף, שאנו מכשירים לשנן, לצטט ולדקלם, במקום לחשוב!! 

אנו הופכים אותם לכלי קיבול, ומפקידים במוחם עובדות נטולות חיים וחסרות כוח מניע. 

אנו מקנים להם מיומנויות שאינן מתאימות לתקופתם, המפתחות יכולות אנליטיות, ומתעלמות מהיכולות המעשיות והיצירתיות, הדרושות על מנת לפתח את מה שמכנים החוקרים "אינטליגנציה מצליחה". 

כזו המבוססת לא רק על יכולת אנליטית אלא גם על חשיבה מקורית! 

כזו המאפשרת לתלמיד הנתקל במצב חדש, להמציא כמה שיותר פתרונות ודרכי התמודדות, ולא לפעול באופן ה"מקובל".

רובכם ודאי הורים ששרדו, או שורדים בימים אלו, את התקופה המעיקה (אך קסומה) בחיי ילדים – בה הם שואלים על כל דבר "למה"?

מעטים עם זאת, שמים לב, שאותם ילדים, שכל דבר סביבם נראה להם חדש, מעניין ומסקרן, שרוצים לדעת עוד ועוד ולא מקבלים שום תשובה - מפסיקים לשאול ככל שהם מתמידים במערכת החינוך. 

ככל שנוקפות השנים, הם תוהים פחות! קוראים פחות! ומתעניינים פחות!

וכשהם מגיעים לאוניברסיטה, הם כבר מתייחסים לשאלות פתוחות כאל משימה בלתי אפשרית. 

מערכת החינוך למעשה גוזלת מהם את היכולת הבסיסית הטבועה בהם, מייבשת את נטייתם הטבעית - לשאול למה! 

אם לא נחזיר להם אותה, לא נוכל להוביל שינוי. 

אם לא נחזיר אותה לעצמנו, לא נוכל לעמוד בהתחייבותנו! 

אני קוראת לכולנו היום לחזור ולשאול – למה? 

פתחתי ואמרתי שדברי יעסקו בספקות. ואני אסיים דווקא בוודאות. 

להטיל ספק זה בודאי לא קל! 

הספקנות מערערת על המוכר, הידוע, הבטוח ולכן דורשת אומץ, מחויבות, עקביות, ובעיקר שיתוף פעולה – אבל היא אפשרית! 

יש ודאי שיאמרו שאני "חדשה", "צעירה", "חסרת ניסיון" ואפילו "נאיבית" (זו דרך אגב, לא מילת גנאי בעיני), אבל אני מאמינה.

ואני מזמינה אתכם להאמין יחד איתי.

 

ולפני סיום, ולא רק כיוון ש"מקובל", אלא כי באמת מגיע, אני רוצה להודות ליו"ר הסיעה שלי, ח"כ יאיר לפיד

אני רוצה להודות לך על כך שאינך מפחד לשאול או להעז לעשות דברים אחרת. ועל כך שאתה נותן לי ולנו את המקום והזמן להיות שונים. 

אני רוצה להודות גם לחברי המחבקים, על שהם מחבקים, לא רק, אחרי נאומי בכורה, אני רוצה להודות לאילן שלי, ואני רוצה להודות לכם, שהקשבתם.

תודה. 

כתבות נוספות שיעניינו אותך

ח"כ לפיד בביקור מדיני ביפן: "הסכם הגרעין עם איראן מסכן את שלום המזרח התיכון"


יו"ר יש עתיד ומספר 2 בכחול לבן, ח"כ יאיר לפיד, יצא לביקור מדיני קצר ביפן. במהלך הביקור ערך פגישות רשמיות עם שר החוץ טארו קונו, (Taro Kono) ושר ההגנה טאקאשי אייויא, (Takeshi Iwaya).

בתום הפגישות אמר לפיד: "השיחות היו על שיתופי פעולה טכנולוגיים, כלכליים, בעיקר על נושאים ביטחוניים, בעיקר על הצורך שלנו להזיז את היפנים מהתמיכה שלהם בהסכם הגרעין עם איראן. אנחנו צריכים להסביר להם ולעשות עבודה טובה יותר בלהסביר להם שהסכם הגרעין עם איראן מסכן את שלום העולם ושלום המזרח התיכון".

המשך לקריאה

חברי הכנסת של כחול לבן סיירו בדרום תל אביב


חברי הכנסת של כחול לבן עפר שלח, מאיר כהן, אורנה ברביבאי, מיכאל ביטון, צבי האוזר ובועז טופורובסקי סיירו בשכונת התקווה בתל אביב ונפגשו עם בעלי עסקים ותושבי השכונה.

ח"כ כהן: "היעדר המדיניות של נתניהו בעשור האחרון, פוגעת בתושבי השכונה ובתושבים הזרים כאחד. אנחנו נתווה כיוון ונממש אותו".

ח"כ טופורובסקי: "כחול לבן בראשות בני גנץ ויאיר לפיד תתווה סדר עדיפויות שטובת האזרח עומדת בראש". 

ח"כ ברביבאי: "גם פה בשוק ברור לכולם שמגיע לציבור יותר ולא הכול זה חסינות נתניהו". 

 

המשך לקריאה

ח"כ לפיד בעוטף עזה: "החמאס צריך לדעת שבפעם הבאה שהם ירו טילים על אזרחי ישראל, הם יקבלו טיל לתוך הבית שלהם"


הנהגת כחול לבן- יו״ר כחול לבן, רא״ל במיל׳ בני גנץ, חבר ועדת חוץ וביטחון, ח״כ יאיר לפיד, שר הביטחון לשעבר, רא״ל במיל׳ בוגי יעלון והרמטכ״ל לשעבר רא״ל במיל׳ גבי אשכנזי, הגיעה לשדרות כחלק מפעילות השטח שהתקיימה בדרום ובשטח עוטף עזה.

ח״כ יאיר לפיד, חבר ועדת חוץ וביטחון: "פעם הבאה ש-700 טילים יצאו מפה מעזה אל שדרות אתם צריכים להחליט איזה קבינט אתם רוצים שיעמוד כאן - רא"ל גבי אשכנזי או סמוטריץ', רא"ל בוגי יעלון או מירי רגב, רא"ל בני גנץ ואני או אף אחד, כי ביבי הרי נעלם כל פעם שיורים מעזה על תושבי עוטף עזה". 

המשך לקריאה

ח"כ לפיד ביום גיוס לוחמות: "הדם של הילדים שלנו לא שווה פחות"


במסגרת מסע "בשביל ישראל" הגיעו מספר 2 בכחול לבן, ח"כ יאיר לפיד, וח"כ יוראי להב הרצנו לבקו"ם בתל השומר כשהם מלווים את שירז – מתגייסת לחי"ר גבולות כלוחמת.

ח"כ לפיד אמר רגע לפני שנכנסה בשערי הבקו"ם: "שירז הגיעה להתגייס כי זו חובתה. מדינת ישראל אומרת לה שהיא צריכה להתגייס – היא מילאה את חובתה ומתגייסת לשירות קרבי בברדלס. כי זה מה שמדינת ישראל מבקשת מבנותיה ובניה.זה מה שצריכים כל צעיר וצעירה לעשות – להתגייס לצה"ל או לשירות האזרחי, ולמלא את חובתם". 

 

המשך לקריאה

ח"כ לפיד בירושלים: "שמה הנהדר של הציונות הדתית לא צריך להיות מוכתם על ידי הכהניסטים"


הנהגת כחול לבן קיימה הבוקר סיור מיוחד בארמון הנציב בירושלים בהשתתפות יו"ר כחול לבן רא"ל (מיל') בני גנץ, ח"כ יאיר לפיד, רא"ל (מיל') משה (בוגי) יעלון, רא"ל (מיל') גבי אשכנזי, וח"כ מירב כהן.

ח"כ לפיד: "המקום הזה הוא הזדמנות להזיכר על מה חרבה ירושלים. בגלל קנאות. זו מערכת הבחירות השנייה ברציפות שבה נתניהו מנסה להכניס את הכהניסטים לכנסת. אלו האנשים שנתניהו מנסה להכניס לכנסת ישראל ולממשלת ישראל כדי שהם יוציאו אותו מהכלא. את זה אנחנו באנו למנוע"

המשך לקריאה

ח"כ לפיד בהשקת האוטובוס של כחול לבן: "ככה מנצחים בחירות - בזיעה, בחום, בכל מקום"


יו"ר יש עתיד ומספר 2 בכחול לבן, ח"כ יאיר לפיד, מעלה הילוך בקמפיין הבחירות. לפיד השיק את האוטובוס איתו הוא מתכוון לנסוע ברחבי המדינה ולפגוש את אזרחי ישראל על מנת להציע בפניהם את האלטרנטיבה השלטונית היחידה של בחירות קיץ 2019 - כחול לבן.

בפתיחת המסע הישראלי אמר לפיד:"אזרחי ישראל נוהרים באוטבוס כדי להחליף את השלטון. ככה מנצחים בחירות - בזיעה, בחום, בכל מקום. כל מי שאומר לא שומעים אתכם, אז אנחנו יוצאים היום למסע ישראלי באוטובוסים". 

 

המשך לקריאה

ח"כ ברביבאי בפעילות ברכבת: "כשנרכיב את הממשלה הבאה, נשפר את מצב התחבורה הציבורית ומערכת הרכבות במדינה"


תחת הכותרת: נוסעי הרכבת – נתניהו לא רואה אותכם. נתניהו דואג רק לנתניהו. חברי סיעת כחול לבן, יחד עם עשרות פעילי המפלגה, הגיעו לתחנות הרכבת ברחבי הארץ.

במהלך הפעילות, נתקעו בתחנת אשדוד בעקבות תקלה ברכבת, חברי הכנסת אורנה ברביבאי, איתן גינצבורג, אורלי פרומן, ועידן רול יחד עם ליהיא לפיד ומטה הנשים של 'כחול לבן' שעשו יחד את הדרך מתחנת ת"א השלום לעבר שדרות. 

ח"כ ברביבאי: "תקלות קורות אבל חוסר המענה המידי שניתן הוא מחדל. ככה זה כבר שנים. אחרי הבחירות, כשכחול לבן תרכיב את הממשלה הבאה, נפעל לטובת ישראל ונשפר גם את מצב התחבורה הציבורית ומערכת הרכבות במדינה".

 

 

המשך לקריאה

ח"כ לפיד בכנס פעילים בשפיים: "מגיע לכם ראש ממשלה שלא עסוק רק בעצמו"


אלפי פעילים, ראשי מטות של מפלגת "כחול לבן", חברי הנהגת המפלגה וחברי הכנסת אורנה ברביבאי, מאיר כהן, עפר שלח, פנינה תמנו שאטה ומיקי חיימוביץ, התכנסו בשפיים לכנס התנעה לקראת מערכת הבחירות הקרובה.

ח"כ לפיד פנה לפעילים ואמר להם: "יש לנו 35 מנדטים בזכותכם. בגלל הכוח שלכם. בגלל ששרפתם את השטח. בגלל ששומעים אתכם. מכם נתניהו פוחד. מכל מה שאתם מייצגים. היושר, ההגינות, האכפתיות. הגיע הזמן לשינוי. חייבים לנצח בספטמבר. ננצח בספטמבר. ננצח, נכנס לכל משרדי הממשלה,  נלך לעבוד". 

המשך לקריאה

ח"כ לפיד בסיור באשקלון: "נתניהו הפסיק לעבוד בשביל אזרחי ישראל"


חברי סיעת כחול לבן סיירו באשקלון וקיימו בעיר את ישיבת הסיעה השבועית. את הביקור פתחו חברי הסיעה במפגש עם עובדי אזור התעשייה באשקלון.

הח״כים סיירו במפעל רב בריח ושמעו מהעובדים כי בשעת חירום נותרים רבים מהם ללא מקום ממוגן לשהות בו, בשל היעדר תמיכה כלכלית מצד המדינה בעלויות המיגון.

ח"כ לפיד: "נתניהו הפסיק לתפקד. הוא הפסיק לעבוד בשביל אזרחי ישראל. כמו שהוא לא מטפל בבעיות של האתיופים, כמו שהוא לא מטפל במיגון של אשקלון , כמו שהוא לא מטפל במשבר הכלכלי שמגיע לפתחנו".

המשך לקריאה

ח"כ לפיד בכנס הרצליה: "נתניהו הפך לראש ממשלה גרוע שלא אכפת לו לפרק את המדינה"


בנאום בכנס הרצליה תקף מספר 2 בכחול לבן ויו"ר יש עתיד, ח"כ יאיר לפיד, את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, וטען שהמטרה של נתניהו היא החסינות שלו ובתמורה יהיה מוכן לתת הכול לשותפים הטבעיים שלו. 

בנאום אמר לפיד: "נתניהו הוא ראש ממשלה גרוע. הוא לא היה כזה. היום הוא כזה. זה מה שקורה אחרי יותר מדי שנים בתפקיד. כשאני אמרתי בפעם הראשונה "קרה לו משהו" אנשים צחקו. אף אחד כבר לא צוחק. היום השרים שלו אומרים את זה. האנשים הכי קרובים אליו אומרים את זה".

 

המשך לקריאה

מצא את מטה השטח הקרוב אליך