נאום האסטרטגיה הכלכלית של לפיד

08 נובמבר 2013 09:03 | יש עתיד

בוקר טוב,

 

כשנכנסתי למשרד האוצר וביקשתי שנתחיל תהליך מסודר של בניית אסטרטגיה כלכלית למדינת ישראל, אחד הדברים שהפתיעו אותי, היה הגילוי שאין דבר כזה. הסתובבתי בין הגורמים השונים ושאלתי אם נעשה אי פעם תהליך מסודר של בניית אסטרטגיה כוללת, חוצת משרדים, והתברר שלא. יש לא מעט התחלות, אבל שום דבר לא הושלם. אני מניח שאני לא מחדש פה. החדר הזה מלא באנשים מבריקים ומנוסים ובכל זאת, האם יש פה אדם אחד שיכול לקום ולומר שהוא מבין או יודע מהי האסטרטגיה הכלכלית של מדינת ישראל? המדינה בת 65, האם היה לה חזון כלכלי אחד, אחיד, ברור, שאנחנו יכולים לשים למול המציאות ולבדוק אם הוא התממש? התשובה היא כמובן שלא.

 

אז היות והתחלנו מאפס, היה אתגר אחד שהצבתי בפני הקבוצות השונות שעסקו בזה. אמרתי להם, "תעשו את זה פשוט." כי הכלכלות המצליחות בעולם, תמיד מבוססות על עקרון פשוט שקל להבין אותו בכמה מילים. דרום קוריאה: בואו ניצור תנאים אופטימליים לחברות ענק תעשייתיות; גרמניה: בואו נהפוך לתו התקן הגלובלי של מוצרי האיכות; סינגפור: בואו נצא לתהליך מואץ של דה-רגולציה ומיסוי נמוך שיביא אלינו את כל החברות הבינלאומיות. זה פשוט. ואחת הבעיות שהיו לנו, זה שאיש בעצם לא ידע להגדיר בשני משפטים פשוטים מהי האסטרטגיה הכלכלית של מדינת ישראל? אז זו היתה המשימה הראשונה שלנו. ואחרי חודשים של עבודה אני רוצה להגדיר לכם בשני משפטים את האסטרטגיה הכלכלית שלנו, של משרד האוצר, לשנים הקרובות: 

 

מה אנחנו רוצים?

שהישראלים ירוויחו יותר ואיכות החיים שלהם תשתפר.

איך נגיע לזה?

ניצור כלכלה המבוססת על חדשנות.

אני רוצה להגיד את זה עוד פעם, אני אומר לכם, אם עושים את זה מספיק פעמים זה הופך להיות סוג של שיר וזה נכנס לכם למוח והולך אתכם הביתה, וזה מה שצריך לקרות כאן היום.

מה אנחנו רוצים?

שהישראלים ירוויחו יותר ואיכות החיים שלהם תשתפר.

איך נגיע לזה?

ניצור כלכלה המבוססת על חדשנות.

 

יש נתון אחד – אני לא הולך להכביר פה בנתונים, אבל יש נתון אחד שאני הולך לישון איתו בלילה וקם איתו בבוקר, וזה הנתון הבא: בעשר השנים האחרונות 2002-2012, הצמיחה בישראל היתה 26.8% באותן עשר שנים העליה בשכר החודשי הריאלי של אזרחי ישראל היתה רק 2.1%.

במילים אחרות, האנשים שהעלו את הרווחים של המדינה ביותר מ-26%, הרוויחו מזה לכיס הפרטי שלהם 2%. הם בנו את הכלכלה הישראלית, הם הפכו אותה לסיפור הצלחה, הם שמו אותה בטופ של המדינות המפותחות – והם לא הרוויחו מזה כלום. העשירים התעשרו עוד יותר, העניים עניים יותר, בני ה-30 של היום הם הדור הראשון של הישראלים שחיים פחות טוב מההורים שלהם. ולא רק זה, הם גם חיים על חשבון ההורים שלהם ותקועים עדיין בבית של ההורים שלהם. את זה צריך לשנות.

 

אני לא סוציאליסט – רחוק מזה – אבל הגיע הזמן שנודה שה-trickle down economics "כלכלת החילחול", הרעיון הרייגיניסטי הזה משנות השמונים, שלפיו צריך לתת לעשירים להרוויח בלי הגבלות ואז הכסף יחלחל עד לעניים, פשוט לא עובד. זה נכשל בארה"ב, זה נכשל בבריטניה, זה נכשל בישראל. הכסף מגיע למעלה והכסף גם נשאר למעלה.

הכסף לא צריך להיות למעלה. אנחנו צריכים להשקיע את הכסף במעמד הביניים, באמצע הטבלה. משם הוא יירד למטה, משם הוא יעלה למעלה. אנחנו צריכים שמעמד הביניים ירוויח יותר כסף, מפני שהוא לא מוציא את הכסף הזה בסן טרופה או באקפולקו, הוא מוציא אותו ביוקנעם ובקרית גת ובבאר-שבע. הוא מוציא אותו אצל אנשים אחרים ממעמד הביניים, שמוציאים אותו אצל אנשים אחרים ממעמד הביניים ובדרך גורמים לצמצום הפערים ועוזרים הרבה יותר לאוכלוסיות המוחלשות שזקוקות מאתנו לעזרה. את הקלות המיסוי הבאות לא צריך לתת לעשירים, אלא למעמד הביניים. את ההשקעה הממשלתית צריך לרכז במה שמעסיק את מעמד הביניים – בחינוך, בתחבורה, בדיור, בהורדת יוקר המחיה. את העוני והפערים לא צריך להנציח במערך של תמיכות וקצבאות, אלא לנצח בזה שנעזור לעניים למצוא עבודה מכניסה ולהפוך בעצמם למעמד הביניים. סגירת פערים היא אינטרס עליון של המדינה, אבל תרבות הקצבאות לא סגרה את הפערים, להיפך, היא זו שיצרה אותם והיא זו ששמרה עליהם. אנחנו צריכים להחליף אותה בתרבות של חדשנות מערכתית שסוגרת את הפערים בזה שהיא נותנת כלים לאלה שאין להם, ומאפשרת להם לסגור את הפערים בעצמם. 

 

אבל כדי שכל זה יקרה, כדי לממש את זה, יש דבר קטן אחד שאנחנו צריכים: יותר כסף. אנחנו צריכים להגדיל את העוגה. השיח הישראלי הנוכחי עוסק בעיקר בחלוקת העוגה. דיור מול יציבות הבנקים, קביעות בעבודה מול ריווחיות, מערכת הבטחון מול חינוך ובריאות. זה דיון ראוי, אבל קודם כל צריך עוגה, וכדי שיהיה מה לחלק העוגה הזאת צריכה לגדול בהרבה. ואת העוגה אי אפשר להגדיל בישראל. כדי לעמוד בחזון הבסיסי, ביעד העל שאומר איכות החיים היא המטרה, מדינת ישראל צריכה לשאוף לצמיחה ממוצעת שתעבור את ה-5% בשנה בעשור הקרוב. אנחנו צריכים להגדיל כל שנה את הערך שלנו ב-5%-6%. זה לא בשמיים, היו לנו מספרים דומים בעבר הלא רחוק, אבל צמיחה כזאת יכולה לבוא רק מהשווקים הבינלאומיים. ישראל היא מדינה קטנה ומבודדת והצריכה הפנימית שלה מוגבלת. אם אנחנו רוצים להגדיל את העוגה, אנחנו צריכים לייצא יותר. אין לנו עוד 6% למכור כאן, אנחנו צריכים למכור את זה בארה"ב ובמזרח הרחוק ובאירופה ובאפריקה. העולם הוא הקליינט שלנו, והצמיחה תגיע רק אם העולם ירצה לקנות את המוצר שלנו.

 

ומהו המוצר הישראלי האחד שכולם רוצים לקנות? חדשנות. מהו המוצר שלא תלוי במצב הפוליטי, נפגע הכי פחות בתקופות שפל כלכליות ולא נשען על משאבי טבע? חדשנות. מה יכול להתפתח כמעט בלי סוף אם רק ניתן לזה את התנאים הנכונים? חדשנות. 

יש כמה סיבות לזה שאנחנו טובים בחדשנות. הסיבה הראשונה היא צה"ל. אין עוד מדינה בעולם שיש לה מערכת   HR- מערכת איתור והכוונה – שהיא ברמה לאומית. צה"ל יודע היום להניח רשת צפופה של איתור כשרונות על כל המדינה. לא רק אלה עם הציונים הכי גבוהים, זה קל, אלא גם הסטיב ג'ובסים והביל גייטסים, אלה שאפילו ההורים שלהם כבר התייאשו מהם. באחת מיחידות המחשב של צה"ל יש קבוצה מדהימה של צעירים אוטיסטים שעובדים על פענוח תצלומי אוויר. למה? כי הם יותר טובים בזה מאנשים שהם לא אוטיסטים. תחשבו איזה יכולות של איתור והכוונה צריך בשביל למצוא חבורה כזו. הרמה של האיתור וההכוונה שאנחנו יודעים להגיע אליה, נמצאת הרחק מעבר לבוגרים המצטיינים של אליאנס והריאלי ו"ליַדָה", אנחנו יודעים למצוא את האנשים שאנחנו מחפשים גם בבתי ספר בפריפריה של ילדים עם צרכים מיוחדים. אין אף מדינה אחרת שיודעת לעשות את זה. אם מישהו מוכשר במשהו, הצבא ימצא אותו, וישתמש בו. הם לא עושים את זה מסיבות כלכליות אלא מסיבות אחרות לגמרי אבל אחרי שלוש או ארבע שנים, כשהוא ישתחרר מהצבא, הוא יהיה מנוסה יותר, חדשני יותר וממוקד מטרה יותר מכל בוגר של MIT או סטנפורד.

 

הסיבה השניה לזה שאנחנו חברה מוטת חדשנות היא שאנחנו חברת מהגרים מגוונת, שכמו בארה"ב זה תמיד מייצר איזו תסיסה אינטלקטואלית מאוד מפרה.

 

והסיבה השלישית, שאף אחד לא מדבר עליה כי אף אחד לא יודע איך לכמת אותה, היא שזה משהו בד.נ.א. שלנו. זה האתוס המכונן שלנו. זה בית היוצר של איינשטיין ופרויד וישו וקפקא והשושלת המופלאה שגרמה לזה שעם שהוא שתי עשיריות האחוז מאוכלוסיית העולם, הביא לאנושות את ספר תהילים ואת תורת היחסות, את הכתבים של הרמב"ם ורבע מחתני פרס נובל, את הפצצה האטומית ואת השירים של בוב דילן. אנחנו לא עד הסוף יודעים להסביר את זה אבל יש משהו באלפיים שנה של לימוד התלמוד ששייף את התודעה היהודית באופן שמכשיר אותה – באורח פלא כלשהו – לזירה הטכנולוגית. אנחנו רואים את זה מאוד ברור בצעירים חרדים שעוזבים את הישיבה ונכנסים להיי טק. הם פשוט חושבים אחרת. בעולם שבו המשפט הכי בתוך הקופסא שיש זה "בוא נחשוב מחוץ לקופסא" הם באמת חושבים שונה.            

אז זה היתרון היחסי שלנו. החדשנות. זה לא איזה סוד גדול כמובן. למעשה, אם תחשבו על זה, אנחנו המדינה היחידה שמזוהה באופן מלא עם חדשנות. יש חברות בעולם שמזוהות עם חדשנות כמו "אפל" או "גוגל", אבל אין מדינות כאלה להוציא את ארה"ב ואותנו. על זה מבוסס הספר והמיתולוגיה של "הסטארט-אפ ניישן", בגלל זה ישראל היא המדינה השלישית בגודלה במספר החברות הנסחרות בארה"ב, ובגלל זה חברות ענק כמו סיסקו וסימנס, וגם IBM  ו-T&AT ומייקרוסופט וגוגל מקימות דווקא כאן את מרכזיהמחקר והפיתוח שלהם.

אז אנחנו אפילו על אדן זינוק טוב במיוחד. כי קל לשווק אותנו כ"אומת החדשנות". זה קמפיין שכותב את עצמו: "עם הספר הופך לעם הטאבלט." רק שיש בעיה. והבעיה זה אנחנו - ממשלת ישראל, הבירוקרטיה הישראלית, המגזר הציבורי הישראלי, הרגולציה הישראלית שהפכה לסוג של עריצות בירוקרטית, וגם האווירה בישראל שמרחיקה מפה אנשים וחברות. אלה הסיבות לכך שתוך 6 שנים – רק 6 שנים! –  מ-2006 עד  2012 - ישראל הצליחה להידרדר מהמקום ה-14 בדירוג התחרותיות העולמי, למקום ה-26.

זה הגרף היחיד שאני עומד להעלות פה, מפני שבעיני זה לא פחות מנורא ואיום, מפני שזה אומר שאנחנו מאבדים את היתרון היחסי שלנו בקצב מבהיל. זה בורח לנו מבין האצבעות עכשיו, לא בעתיד, ואנחנו צריכים לעשת משהו עכשיו, לא בעתיד. אנחנו צריכים תוכנית איסטרטגית, ואנחנו צריכים אותה מהר. אנחנו צריכים לקחת את החזון של חברה המבוססת על חדשנות ולבנות סביבו את כל החברה הישראלית והכלכלה הישראלית.

יש ארבעה גורמים שהסינרגיה ביניהם מייצרת חדשנות:

תשתיות, חינוך, הון אנושי והון זמין. בואו נלך אחד אחד.

תשתיותלחדשנות:  ישראל היום היא לא מדינה דיגיטלית. אנחנו צריכים לזרז את פריסת הסיבים האופטיים על כל המדינה ואנחנו צריכים לעבור לדור-4 בסלולר. לא יכול להיות שחברות בינלאומיות נמנעות מלהביא הנה  פרוייקטים גדולים של פיתוח רק כי אין פה תשתית של דור-4 או פריסה מספקת של אינטרנט אולטרה-מהיר. בטווח הארוך, זה יהרוג את התעשייה. והמדינה כמובן לא עוזרת. המצב היום הוא שבמשרד ראש הממשלה יש את מיזם "ישראל דיגיטלית", במשרד האוצר יש את "אגף התקשוב הממשלתי", במשרד הכלכלה את המדען הראשי,  במשרד המדע, הטכנולוגייה והחלל את סוכנות החלל שעוסקת בלוויינים, את מועצת המו"פ שמייעצת לממשלה בנושאי מחקר ופיתוח אזרחי ואת המחקרים בתחום המחשב והסייבר. וכל זה עוד לפני שדיברתי על 8200 ועל מערך הסייבר הצבאי. זה אבסורד ניהולי, וזה משתק אותנו. מה שצריך לעשות במקום זה – וזה מה שנעשה – זה לאחד את כל הגופים האלה במקום אחד, לייצר פלטפורמה אחת לכל המדינה, ואז לתת עדיפות תקציבית וארגונית לתקשוב והנגשה של כל שירותי הממשלה לאזרחיה. החל ממערכת המיסוי וכלה באישורי בניה.  

למה זה לא קרה עד עכשיו? כי ההשקעה בתשתיות טכנולוגיות היא בעייתית לממשלה כי היא תמיד עומדת מול משהו שנראה יותר דחוף - מול השקעה בפריפריה, מול עזרה לעניים, מול מטרות חברתיות. אנחנו הולכים להתייצב מאחורי זה בכל הכוח ולהסביר שהשקעה בתשתיות טכנולוגיות היא בסופו של דבר ההשקעה הכי טובה בפריפריה, והעזרה הכי טובה לעניים והמטרה החברתית שתשרת הכי טוב את כל המטרות החברתיות האחרות.

שזה מעביר אותנו לרגל השניה – החינוך לחדשנות וההשכלה הגבוהה: מערכת החינוך צריכה להיות חלק מהמאמץ הזה. זוהי הסיבה שגם בתקציב הקיצוצים האחרון - שאני לא אוהב אותו ולא גאה בו, עשינו אותו כי לא היתה ברירה - בכל זאת הוספנו 8.5 מיליארד שקל לחינוך. שר החינוך ואני, יחד עם ראש הות"ת מנו טרכטנברג, נדאג שמערכת החינוך תהיה חלק מהמאמץ הזה. אנחנו הולכים לתגבר את לימודי האנגלית, אנחנו הולכים לשפר את ההישגים במתמטיקה, אנחנו הולכים מצד אחד להקים רשת של מכללות קהילתיות, מה שהאמריקאים קוראים community college  שבהם הנדסאי  IT  עתידי או חשמלאי עתידי באופקים וברמת גן, בנתיבות ובכפר סבא יוכל ללמוד לימודי תעודה שיכשירו אותו לתעסוקה איכותית ובו בזמן יאפשרו לו להמשיך ללימודים גבוהים אם ירצה בזה. במקביל אנחנו נפעל להחזיר את האוניברסיטאות בישראל לפסגת המצויינות האקדמית ולא נתבייש גם לכוון אותן. ישראל לא זקוקה לעוד עורכי דין ורואי חשבון ואין שום סיבה שהמדינה תסבסד את הלימודים שלהם, ישראל כן זקוקה לעוד מהנדסי מחשבים וביו-כימאים ומומחים לקלין-טק ולהם אנחנו נעזור.

ואני רוצה להעיר עוד משהו על האנשים האלה – על הצעירים האלה – הם גם יישארו פה. אם הם יידעו שהמדינה מתייחסת אליהם כאל הנכס העיקרי שלה, כאל חלק מהנסיון לבנות פה חברת מופת, הם לא ייסעו לברלין ולא ללוס אנג'לס. הצעירים האלה אוהבים את המדינה ואם הם יידעו שהמדינה אוהבת אותם בחזרה ולא מתייחסת אליהם כאל משהו מובן מאליו אלא כאל סוכני שינוי, כאל אנשים שאי אפשר בלעדיהם, הם לא ילכו לשום מקום ואנחנו לא נאבד דור.

מה שמוביל אותי לרגל השלישית של התוכנית: להון האנושי. חלק מתוכנית השיוויון בנטל, שעברה בממשלה ועוברת בימים אלה בכנסת, הוא מהלך גדול להכנסת החרדים לשוק העבודה הישראלי. את החרדים צריך להכניס לתעשיות החדשנות. הם מתאימים לזה, הם ירוויחו שם יותר כסף. הם מביאים לשולחן מקוריות ורעננות וחדות מחשבה. יחד איתם יש עוד שתי אוכלוסיות שאנחנו צריכים להכניס למעגל החדשנות. האשה הערביה ואנשים בגילאי 40+ ו-50+ שמתחילים קריירה שניה ושלישית. אנחנו לא צריכים אותן כתופרות ומנקות, ואנחנו לא צריכים אותם כשומרים בקניון. אנחנו צריכים אותם ואותן מול מחשב, כי זה מעלה את הפיריון שלהם, ואת הרווחים שלהם, ומשפר את איכות חייהם.

לישראל יש נסיון בזה. בגל העליה הגדול שהחל ב-1990 הגיעו הנה, כמעט בבת אחת, קרוב למיליון עולים מבריה"מ לשעבר. תעשו את החשבון, זה בערך כמו שיבואו לארה"ב בבת אחת 60 מיליון מהגרים חדשים. רוב המדינות היו מתרסקות, אצלנו זה הפך לאחד ה"בומים" הכלכליים הגדולים בתולדות המדינה. עכשיו אנחנו צריכים ויכולים לייצר "בום" חדש כזה. הפעם המטוסים לא ינחתו בנתב"ג, המטוסים כבר כאן. על המסלול חונים כבר ג'מבו חרדי גדול, ו-737 של נשים ערביות, ו-767 של בני 50. יחד עם משרד הכלכלה אנחנו בונים להם שורה של מסלולי הכשרה, יחד עם התאחדות התעשיינים אנחנו בונים שורה של הכשרות-מטרה, כלומר שאדם מתחיל את ההכשרה שלו כשהוא כבר יודע באיזה מפעל או חברה הוא הולך לעבוד.

מי שמכיר את מדדי הפיריון בישראל יודע, שיש פער הולך וגדל בין הפיריון בתעשיות המסורתיות לפיריון בתעשיות החדשנות. האינסטינקט שלנו הוא לעזור לתעשיות המסורתיות, אבל העזרה האמיתית - החשיבה האמיתית של חדשנות מערכתית - היא לא להחזיק בכוח מפעלים לא ריווחיים, אלא לקחת את העובדים שלהם ולתת להם כלים מקצועיים, ולשפר את ההכשרות שלהם, ולהגיע למצב שהם יעבדו בתעשיות שבהן מרוויחים יותר, ומייצאים יותר ואז מרוויחים עוד יותר.

הרגל הרביעית היא הון זמין לחדשנות. הון זמין הוא הבסיס לכל התפתחות, אבל ישראל הצליחה לחנוק את ההון שלה ברגולציה. הגענו למצב שחברות כמו צ'ק פוינט, אבן קיסר וסודה סטרים, נסחרות בנסד"ק במקום בבורסה הישראלית. אנחנו רוצים אותם פה ואנחנו נלך – יחד עם שמואל האוזר, יו"ר הרשות לניירות ערך – למהלכים דרמטיים של דה-רגולציה. אנחנו רוצים גם לאפשר להון הישראלי שיושב במוסדיים – בחברות הביטוח ובקרנות הפנסיה – להכנס לתעשיות חדשות, גם דרך הבנקים וגם באופן ישיר. אנחנו עומדים לפעול כדי שהשוק המוסדי יגוון את אפיקי ההשקעה שלו ויגביר את ההשקעה בתעשיות חדשניות - בין היתר באמצעות פיתוח מכשירים חדשים, כמו איגו"ח.

ובמקביל יש לנו עוד כלי, שנקרא הטבות מס, ולא יעזרו לכל הפופוליסטים כל הצעקות, אנחנו נשתמש בו. כי כשנכנסתי לתפקיד גיליתי שמפעל של אינטל, שהיה אמור לקום בדרום הארץ, עבר במקום זה לאירלנד. למה? כי באירלנד נתנו להם הטבות מס טובות יותר מאתנו. אז הצעקנים היו מאושרים אבל אנחנו הפסדנו מקומות עבודה, ואת החיבור שלנו לשפיץ הטכנולוגי העולמי, ואת ההזדמנות לפתח את הפריפריה, ואלפי עובדי מעגל שני שמשלמים מיסים. צריך להשגיח על הטבות המס לחברות הגדולות, צריך לייצר מנגנוני בדיקה ויעילות טובים יותר, אבל צריך להמשיך להשתמש בהטבות המס כדי להמשיך להביא הנה את אינטל וסיסקו וסימנסוגוגל, כי גם זה מה שעושה אותנו חדשניים, היחסים האלה עם החברות הטכנולוגיות המובילות בעולם. 

"חדשנות" היא מילה משיכולה להטעות. אנשים מיד חושבים שמדובר רק בהיי-טק ורק בכל מיני טיפוסים עם משקפיים עגולים וחלוקים לבנים שיושבים מול מחשב. זה פשוט לא נכון. קודם כל כי חדשנות היא לא רק סטרט-אפים, אלא גם תעשיות כימיות, ותעשיות רפואיות, ו-green-tech, וטכנולוגיות חקלאיות שבהן אנחנו מובילים את העולם. כל זה חדשנות.
ומעבר לזה, סביב התעשיות האלה יש תמיד מעגל שני, שהוא הרבה יותר גדול, של ספקים ועובדים ומובילים ועסקים קטנים. חברה כמו צ'ק פוינט מייצרת הרבה יותר מקומות עבודה ממה שרשום בספרים שלה. גיל שווייד והעובדים שלו צריכים נייר למדפסת, ומסעדה ליד המשרד, וחברת הובלות שתוביל את הכסאות שהם קונים לעובדים, וחברה שתייצר את הכסאות האלה וכשהם הולכים להסתפר הם משלמים לספרית עוד עשרה שקלים כי הם מרוויחים לא רע. זה מה שקרה למשל ב-
Digital media city, העיר הדיגיטלית שהקוריאנים בנו ליד סיאול, ושהצמיחה כמעט מיד לא פחות מ-400 חברות בינוניות שיצרו 30 אלף מקומות עבודה חדשים.

כי את החדשנות אנחנו לא יכולים להשאיר רק בהרצליה, ואפילו לא בפארק ההיי-טק בבאר שבע. היא צריכה להיות מוטמעת בכל מקום. גם מוסך טוב הוא חדשני, וגם רפתן טוב הוא חדשני. "חדשנות מערכתית" היא חדשנות לא רק של מוצרים אלא גם של כל התהליכים החברתיים והכלכליים המקיפים את חיינו. זו חדשנות בשיווק, חדשנות במודל עסקי, חדשנות בשימוש בטכנולוגיות מתקדמות כדי לתת לכל אחד את אותם שירותים לא משנה איפה הוא גר. הדוגמא הראשונה שקופצת היא שאפשר, למשל, לקבל הרבה מאוד משרותי הרפואה מהבית באמצעות מיכשור זול על אינטרנט אולטרה מהיר. אנחנו יכולים לקצר את ימי האישפוז של הרבה מאוד חולים אם המעקב אחריהם יתקיים אצלם בבית באמצעות מצלמות רשת לא יקרות. במדינה שבה יש חדשנות מערכתית, המערכת מציפה את האפשרות הזאת כלפי מעלה כחלק אינטגרלי של העבודה שלה, זה מגיע לשרת הבריאות יעל גרמן, היא מצלצלת אלי, שנינו מצלצלים לנפתלי בנט ולשלוש חברות של ציוד רפואי-טכנולוגי וכולנו פותחים שולחן עגול ואומרים, "אוקיי, איך מגיעים לזה תוך שנתיים."

עוד דוגמא, אולי אפילו יותר דרמטית במציאות הישראלית הנוכחית, היא שחדשנות מערכתית אומרת גם שלא לוקח תשע שנים לאתר קרקע לבניה, ולא לוקח שבע שנים לקבל אישורים מהמינהל ומוועדות התכנון והבניה. חדשנות מערכתית היא שהקבלנים עובדים בשיטות הכי מתקדמות בעולם והבתים זולים יותר וירוקים יותר. חדשנות מערכתית היא שאין רק מודל עיסקי אחד, יש מגוון של מודלים עיסקיים, כמו מודל ה- BOT   לדיור להשכרה שאנחנו דוחפים עכשיו בכל הכוח. חדשנות מערכתית אומרת שמשרד הפנים ומשרד השיכון ומשרד האוצר וראש העיר יושבים על מערכת מחשב אחת ויודעים לדבר אחד עם השני כדי לקדם פרוייקטים לבניה. 

ולאן כל זה יגיע? התשובה היא: לכל אחד. כי יש נושא שמדברים עליו בלי סוף במובן החברתי וגם הפוליטי, אבל לא נהוג לדבר עליו בכלכלה -  וזו הזכות של כל אדם למצות את הפוטנציאל האישי שלו. בואו נשים רגע בצד את זה שאם הוא לא מקבל את הזכות הזו זה לא צודק ולא הוגן, ונסתכל על הזכות הזו רק מהזווית הכלכלית. תשאלו את עצמכם את השאלה הלא-מסובכת הבאה: אם יש ילד באופקים או בקרית שמונה שיש לו את הפוטנציאל להיות גאון מחשבים ולהקים סטרט-אפ שיימכר במאה מיליון דולר, אבל הוא לא הופך להיות גאון מחשבים, והוא לא מוכר את הסטרט-אפ שלו במאה מיליון דולר מפני שלא תגברנו לו את שיעורי האנגלית בגיל תשע ולא נתנו לו מילגה לאוניברסיטה בגיל 21, מי הפסיד? הוא הפסיד? המדינה הפסידה? הכלכלה הישראלית הפסידה? או שכל התשובות נכונות...

כלכלה היא לא מספרים ומדדים וגליונות אקסל. אלה הביטויים הטכניים שמייצגים בני אדם, וכשאנחנו מאבדים קשר-עין עם בני האדם שעומדים מאחורי המצגות, אנחנו פוגעים בכלכלה. כי כלכלה טובה – לפני הכל – היא הזכות למצות את הפוטנציאל האישי שלך. זה הדבר הכי בסיסי בלהיות אזרח. זה מופיע במגילת העצמאות, "מדינת ישראל... תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה." לטובת כל תושביה! במקרה הזה, המיקרו והמאקרו זהים. מה צריך כל אדם כדי להרגיש שהוא ממצה את הפוטנציאל האישי שלו? השכלה, הון זמין כדי לצאת לדרך, תשתיות, נגישות בינלאומית ועוד משהו שאיש אינו יודע איך לכמת אותו אבל הוא חיוני. הוא צריך להרגיש שמעריכים אותו, ושרואים אותו, שהוא לא שקוף. זה נכון כשהוא מחפש משקיעים, זה נכון כשהוא יושב בשורה האחרונה בכיתה בפריפריה והמורה מתעלם מקיומו.

וגם אם כל התנאים מתמלאים, יש עוד מרכיב אחד שמאפשר לאנשים למצות את הפוטנציאל שלהם ולמדינות להתפתח – וזו תחושה יסודית של הצלחה, ושל גאווה. זה הוכח אלף פעם באלף מחקרים, אנשים שמרגישים שהם חלק מארגון מצליח – מתאמצים יותר ומצליחים יותר. 

מה שמחזיר אותנו לתחילת הדיון. כי החדשנות היא לא המטרה – החדשנות היא הכלי. החדשנות המערכתית היא המנוע המשקי שמייצר כלכלה שבה מעמד הביניים הוא המרכז, ומעמד הביניים מרוויח יותר ויוקר המחיה לא דורס אותו. "איכות חיים" זה דבר רחב, בעיני עולם שבו נשים מרוויחות פחות או אין זכויות להומואים ולסביות, הוא עולם שבו איכות חיי נפגעת, אבל איכות חיים מתחילה בדבר הרבה יותר פשוט. היא מתחילה בזה שאנשים גומרים את החודש. שהם מרוויחים מספיק ואפילו אחרי שהם גמרו לשלם משכנתא או שכר דירה, הם עדיין גומרים את החודש. 

כדי שזה יתממש לא מספיק שנייצר פה את התשתית המתאימה לחדשנות, אנחנו צריכים גם לספק את התשתית המתאימה לחיים טובים. זה יקרה אם נגיע למצב שמערכת המיסוי הישראלית תדאג לזה שמעמד הביניים יהיה הנהנה הראשון מהצלחותיה של חברת החדשנות; אם ננצל את הגז הטבעי שמצאנו לא בשביל להגדיל את הבירוקרטיה הממשלתית, אלא כדי לעבור ממדינה המבוססת על דלקים יקרים ומזהמים, למדינה ירוקה, וזולה יותר, שמשתמשת בכספי הגז כדי לפתוח מעונות יום ובתי ספר ולשפר את מערכי הבריאות והרווחה; אם ננהל מלחמה חסרת פשרות נגד יוקר המחיה בישראל באמצעות הסרת מכסים, פתיחת השוק לתחרות אמיתית, מאבק נחוש בהון השחור וטיפול עקבי וחסר פשרות במשבר הדיור הישראלי.

התפקיד שלנו – של הממשלה – הוא לטפל בשני צידי המשוואה הזו: לדאוג לזה שבאמצעות הטמעת החדשנות המערכתית נאפשר לישראלים להצליח  הרבה יותר ממה שהם הצליחו עד היום, ולדאוג לזה שהפעם – לשם שינוי – הם גם יהנו מפירות ההצלחה שלהם.

תוכנית פעולה היא לפעמים דבר מסובך, חזון הוא לא דבר מסובך. חזון הוא שאלה שאתה שואל את עצמך. אתה אומר לעצמך, "אני כאן, איפה אני רוצה להיות?"

איפה אנחנו רוצים להיות?

אנחנו רוצים – ויכולים - להיות המדינה המובילה בעולם בחדשנות. אתם יודעים שאנחנו יכולים. זה היה נכון בעבר. יש לנו את התנאים, יש לנו את הרצון, כל מה שהיינו זקוקים לו זו המפה.

אנחנו רוצים – ויכולים - עד סוף העשור להיות אחת מעשר המדינות המובילות במונחי ייצוא והכנסה לנפש.

אנחנו רוצים – ויכולים – להיות חברת מופת צודקת יותר, וחברת מופת היא חברה שבה לכל אדם יש הזדמנות הוגנת גם להצליח וגם להינות מפירות ההצלחה שלו. הנאום הזה הוא על כלכלה ואני נושא בתפקיד כלכלי, אז אני אומר לכם שאין דבר כלכלי יותר מחברה שפויה, נאורה, הוגנת, שומרת חוק, לא גזענית, שוחרת שלום, שבה אתה יכול להיות לשמור על הציביון שלך – גיי או סטרייט, גבר או אשה, יהודי או ערבי, דתי או חילוני – ועדיין לדעת שזה לא ימנע ממך שום הזדמנות. אפילו לא אחת.

או במילים אחרות:

מה אנחנו רוצים?

שהישראלים ירוויחו יותר ואיכות החיים שלהם תשתפר.

איך נגיע לזה?

ניצור כלכלה המבוססת על חדשנות. 

תודה רבה. 

 

כתבות נוספות שיעניינו אותך

ח"כ לפיד בביקור מדיני ביפן: "הסכם הגרעין עם איראן מסכן את שלום המזרח התיכון"


יו"ר יש עתיד ומספר 2 בכחול לבן, ח"כ יאיר לפיד, יצא לביקור מדיני קצר ביפן. במהלך הביקור ערך פגישות רשמיות עם שר החוץ טארו קונו, (Taro Kono) ושר ההגנה טאקאשי אייויא, (Takeshi Iwaya).

בתום הפגישות אמר לפיד: "השיחות היו על שיתופי פעולה טכנולוגיים, כלכליים, בעיקר על נושאים ביטחוניים, בעיקר על הצורך שלנו להזיז את היפנים מהתמיכה שלהם בהסכם הגרעין עם איראן. אנחנו צריכים להסביר להם ולעשות עבודה טובה יותר בלהסביר להם שהסכם הגרעין עם איראן מסכן את שלום העולם ושלום המזרח התיכון".

המשך לקריאה

חברי הכנסת של כחול לבן סיירו בדרום תל אביב


חברי הכנסת של כחול לבן עפר שלח, מאיר כהן, אורנה ברביבאי, מיכאל ביטון, צבי האוזר ובועז טופורובסקי סיירו בשכונת התקווה בתל אביב ונפגשו עם בעלי עסקים ותושבי השכונה.

ח"כ כהן: "היעדר המדיניות של נתניהו בעשור האחרון, פוגעת בתושבי השכונה ובתושבים הזרים כאחד. אנחנו נתווה כיוון ונממש אותו".

ח"כ טופורובסקי: "כחול לבן בראשות בני גנץ ויאיר לפיד תתווה סדר עדיפויות שטובת האזרח עומדת בראש". 

ח"כ ברביבאי: "גם פה בשוק ברור לכולם שמגיע לציבור יותר ולא הכול זה חסינות נתניהו". 

 

המשך לקריאה

ח"כ לפיד בעוטף עזה: "החמאס צריך לדעת שבפעם הבאה שהם ירו טילים על אזרחי ישראל, הם יקבלו טיל לתוך הבית שלהם"


הנהגת כחול לבן- יו״ר כחול לבן, רא״ל במיל׳ בני גנץ, חבר ועדת חוץ וביטחון, ח״כ יאיר לפיד, שר הביטחון לשעבר, רא״ל במיל׳ בוגי יעלון והרמטכ״ל לשעבר רא״ל במיל׳ גבי אשכנזי, הגיעה לשדרות כחלק מפעילות השטח שהתקיימה בדרום ובשטח עוטף עזה.

ח״כ יאיר לפיד, חבר ועדת חוץ וביטחון: "פעם הבאה ש-700 טילים יצאו מפה מעזה אל שדרות אתם צריכים להחליט איזה קבינט אתם רוצים שיעמוד כאן - רא"ל גבי אשכנזי או סמוטריץ', רא"ל בוגי יעלון או מירי רגב, רא"ל בני גנץ ואני או אף אחד, כי ביבי הרי נעלם כל פעם שיורים מעזה על תושבי עוטף עזה". 

המשך לקריאה

ח"כ לפיד ביום גיוס לוחמות: "הדם של הילדים שלנו לא שווה פחות"


במסגרת מסע "בשביל ישראל" הגיעו מספר 2 בכחול לבן, ח"כ יאיר לפיד, וח"כ יוראי להב הרצנו לבקו"ם בתל השומר כשהם מלווים את שירז – מתגייסת לחי"ר גבולות כלוחמת.

ח"כ לפיד אמר רגע לפני שנכנסה בשערי הבקו"ם: "שירז הגיעה להתגייס כי זו חובתה. מדינת ישראל אומרת לה שהיא צריכה להתגייס – היא מילאה את חובתה ומתגייסת לשירות קרבי בברדלס. כי זה מה שמדינת ישראל מבקשת מבנותיה ובניה.זה מה שצריכים כל צעיר וצעירה לעשות – להתגייס לצה"ל או לשירות האזרחי, ולמלא את חובתם". 

 

המשך לקריאה

ח"כ לפיד בירושלים: "שמה הנהדר של הציונות הדתית לא צריך להיות מוכתם על ידי הכהניסטים"


הנהגת כחול לבן קיימה הבוקר סיור מיוחד בארמון הנציב בירושלים בהשתתפות יו"ר כחול לבן רא"ל (מיל') בני גנץ, ח"כ יאיר לפיד, רא"ל (מיל') משה (בוגי) יעלון, רא"ל (מיל') גבי אשכנזי, וח"כ מירב כהן.

ח"כ לפיד: "המקום הזה הוא הזדמנות להזיכר על מה חרבה ירושלים. בגלל קנאות. זו מערכת הבחירות השנייה ברציפות שבה נתניהו מנסה להכניס את הכהניסטים לכנסת. אלו האנשים שנתניהו מנסה להכניס לכנסת ישראל ולממשלת ישראל כדי שהם יוציאו אותו מהכלא. את זה אנחנו באנו למנוע"

המשך לקריאה

ח"כ לפיד בהשקת האוטובוס של כחול לבן: "ככה מנצחים בחירות - בזיעה, בחום, בכל מקום"


יו"ר יש עתיד ומספר 2 בכחול לבן, ח"כ יאיר לפיד, מעלה הילוך בקמפיין הבחירות. לפיד השיק את האוטובוס איתו הוא מתכוון לנסוע ברחבי המדינה ולפגוש את אזרחי ישראל על מנת להציע בפניהם את האלטרנטיבה השלטונית היחידה של בחירות קיץ 2019 - כחול לבן.

בפתיחת המסע הישראלי אמר לפיד:"אזרחי ישראל נוהרים באוטבוס כדי להחליף את השלטון. ככה מנצחים בחירות - בזיעה, בחום, בכל מקום. כל מי שאומר לא שומעים אתכם, אז אנחנו יוצאים היום למסע ישראלי באוטובוסים". 

 

המשך לקריאה

ח"כ ברביבאי בפעילות ברכבת: "כשנרכיב את הממשלה הבאה, נשפר את מצב התחבורה הציבורית ומערכת הרכבות במדינה"


תחת הכותרת: נוסעי הרכבת – נתניהו לא רואה אותכם. נתניהו דואג רק לנתניהו. חברי סיעת כחול לבן, יחד עם עשרות פעילי המפלגה, הגיעו לתחנות הרכבת ברחבי הארץ.

במהלך הפעילות, נתקעו בתחנת אשדוד בעקבות תקלה ברכבת, חברי הכנסת אורנה ברביבאי, איתן גינצבורג, אורלי פרומן, ועידן רול יחד עם ליהיא לפיד ומטה הנשים של 'כחול לבן' שעשו יחד את הדרך מתחנת ת"א השלום לעבר שדרות. 

ח"כ ברביבאי: "תקלות קורות אבל חוסר המענה המידי שניתן הוא מחדל. ככה זה כבר שנים. אחרי הבחירות, כשכחול לבן תרכיב את הממשלה הבאה, נפעל לטובת ישראל ונשפר גם את מצב התחבורה הציבורית ומערכת הרכבות במדינה".

 

 

המשך לקריאה

ח"כ לפיד בכנס פעילים בשפיים: "מגיע לכם ראש ממשלה שלא עסוק רק בעצמו"


אלפי פעילים, ראשי מטות של מפלגת "כחול לבן", חברי הנהגת המפלגה וחברי הכנסת אורנה ברביבאי, מאיר כהן, עפר שלח, פנינה תמנו שאטה ומיקי חיימוביץ, התכנסו בשפיים לכנס התנעה לקראת מערכת הבחירות הקרובה.

ח"כ לפיד פנה לפעילים ואמר להם: "יש לנו 35 מנדטים בזכותכם. בגלל הכוח שלכם. בגלל ששרפתם את השטח. בגלל ששומעים אתכם. מכם נתניהו פוחד. מכל מה שאתם מייצגים. היושר, ההגינות, האכפתיות. הגיע הזמן לשינוי. חייבים לנצח בספטמבר. ננצח בספטמבר. ננצח, נכנס לכל משרדי הממשלה,  נלך לעבוד". 

המשך לקריאה

ח"כ לפיד בסיור באשקלון: "נתניהו הפסיק לעבוד בשביל אזרחי ישראל"


חברי סיעת כחול לבן סיירו באשקלון וקיימו בעיר את ישיבת הסיעה השבועית. את הביקור פתחו חברי הסיעה במפגש עם עובדי אזור התעשייה באשקלון.

הח״כים סיירו במפעל רב בריח ושמעו מהעובדים כי בשעת חירום נותרים רבים מהם ללא מקום ממוגן לשהות בו, בשל היעדר תמיכה כלכלית מצד המדינה בעלויות המיגון.

ח"כ לפיד: "נתניהו הפסיק לתפקד. הוא הפסיק לעבוד בשביל אזרחי ישראל. כמו שהוא לא מטפל בבעיות של האתיופים, כמו שהוא לא מטפל במיגון של אשקלון , כמו שהוא לא מטפל במשבר הכלכלי שמגיע לפתחנו".

המשך לקריאה

ח"כ לפיד בכנס הרצליה: "נתניהו הפך לראש ממשלה גרוע שלא אכפת לו לפרק את המדינה"


בנאום בכנס הרצליה תקף מספר 2 בכחול לבן ויו"ר יש עתיד, ח"כ יאיר לפיד, את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, וטען שהמטרה של נתניהו היא החסינות שלו ובתמורה יהיה מוכן לתת הכול לשותפים הטבעיים שלו. 

בנאום אמר לפיד: "נתניהו הוא ראש ממשלה גרוע. הוא לא היה כזה. היום הוא כזה. זה מה שקורה אחרי יותר מדי שנים בתפקיד. כשאני אמרתי בפעם הראשונה "קרה לו משהו" אנשים צחקו. אף אחד כבר לא צוחק. היום השרים שלו אומרים את זה. האנשים הכי קרובים אליו אומרים את זה".

 

המשך לקריאה

מצא את מטה השטח הקרוב אליך